סיפור משפחתי על שק פחמים | סרנדיפיטי ששווה זהב
סיפור שכתבה אמי היקרה רות מירון ומובא כלשונו ובשמה.
אמי, ז"ל, היתה בת למשפחת פרחי מדמשק. הוריה נישאו וחיו כל חייהם בביירות, ושם היא גם נולדה. בדמשק התגורר קרוב משפחה, הדוד עבדאללה, והוא חי שם עד מותו.
בסוף המאה ה-19 וראשית המאה העשרים, נהגו בדמשק לחמם ולבשל על פחם. את הפחם רכשו מרוכלים שעברו ברחובות עם עגלות ומכרו פחם בשקים ולפי משקל. יום אחד, הדוד עבדאללה קנה שק, וכאשר הגיע לתחתיתו התברר כי היה שם גוש נחושת עגול וכבד עם סימני חריטה עליו. זה היה כנראה "טריק" של המוכר להגדיל את משקל השק ולהרוויח יותר.
ברבות הימים, העביר הדוד את הגוש הזה לאמי, והיא שמרה עליו שנים רבות. היא צחצחה אותו והניחה אותו על מדף בבית, יחד עם חפצי נוי אחרים.
והנה יום אחד מתארח בביתם מכר ותיק, הארכיאולוג אברהם בירן, ולהפתעתה של אמי ,הוא מגלה לה שזה "אסטרולאב" מכשיר עתיק לניווט ימי. פריט היסטורי/ארכיאולוגי יקר וחשוב ביותר.
ציטוט מגוגל:
"[אַצְטְרוֹלָב (ביוונית עתיקה: ἀστρολάβος) הוא מכשיר מכני, המשמש לקביעת זוויות גרמי השמים ביחס לאופק, והיה מכלי הניווט העיקריים עד למאה ה-18, בה נתפס מקומו על ידי הסקסטנט]. "
כמובן שזו היתה הפתעה גדולה מאד, ובאותו מעמד המליץ הארכיאולוג אברהם בירן לאמי להשאיל אותו למוזיאון הימי בחיפה, ובתנאי שהיא תקבל מהמוזיאון אישור כתוב ומחייב שהוא רכושה היא, והוא ניתן למוזיאון בהשאלה.
הפריט הוצג במוזיאון וצוין בקטלוג שמקורו, כנראה, מוסלמי מהמאה ה-19.
כעבור כ-40 שנה, אותו אברהם בירן, הציע לאמי לבקש את המוצג בחזרה ולשמור אותו אצלה, מחשש שלא יהיה במוזיאון מי שיכיר בכך שהוא רק הושאל למוזיאון. ואמנם היא ביקשה אותו מהמוזיאון, קיבלה אותו בחזרה ושמרה אותו בכספת בבנק, כמו כל פריט בעל ערך.
לימים החליטה אמי "לעשות סדר" בנכסיה ולמכור את האסטרולאב. בעלי, קובי, הלך לכספת בבנק, וצילם את המכשיר מכל הכיוונים, ואת כל שמונת הדיסקיות המוזהבות שהיו איתו.
במקביל, פניתי אני לחברה שלנו, שהייתה אוצרת במוזיאון האיסלאם בירושלים, והצעתי לה לרכוש את המוצר למוזיאון. היא התפעלה מאד אך טענה שלמוזיאון אין תקציב לרכוש חפץ כל כך יקר, ושכדאי לפנות לבית המכירות הפומביות סוטביס. פניתי אליהם ולבקשתם שלחתי להם את התמונות. הם ביקשו שאשלח להם את הפריט בדואר. זה לא כל כך נראה לי, ואז פניתי לבית מכירות אחר, כריסטיס. הם שלחו אלי נציגה שבחנה את המוצר ולאחר כמה מגעים, חתמנו על הסכם למכירת האסטרולאב במכירה פומבית בלונדון. ההסכם כלל גם ביטוח.
בלונדון הפריט הוצע למכירה במדור של מכשירים מדעיים במחיר התחלתי של 25 אלף לי"ש. בסופו של דבר הפריט נמכר בסכום של 50 אלף לי"ש, ובניכוי עמלת בית המכירות [10%], אמי קיבלה 45 אלף לי"ש.
וזהו סיפורו של שק הפחמים.
_____________________________________________________
סקרנות - ערנות- חיפוש - גילוי ובסוף תוצאה ששווה זהב .והנה למדתם גם אתם מה זה - אסטרולאב.
מרתק! תודה