עבודה מרחוק

עבודה מרחוק | קורונה | סרנדיפיטי 

~~~~~~

הודות למגפת הקורונה עולם העבודה השתנה ועדיין נמצא תחת שינוי דרמטי. תופעה אחת היא 'ההתפטרות הגדולה' אשר משפיעה על כולנו בדרך ישירה או עקיפה ותופעה שנייה היא המעבר לעבודה מרחוק. בין אם חזרנו למשרד ובין אם לא- האפשרות החדשה לעבודה מרחוק פוגשת רבים מאיתנו.

כשהחלה ההסתגרות בבתים במרץ 2020 התעוררה בי תשוקת הסרנדיפיטי בווליום גבוה. מצד אחד הייתי עדה לאקראיות מבורכת בכל פינה – אנשים התחילו להכיר את השכנים, ליזום דברים חדשים ולגלות מקומות מופלאים. אך מן הצד השני הבנתי שהנזק של העבודה מרחוק ייתן אותותיו גם בקסם הסרנדיפיטי. 

אז התחלתי לעקוב אחרי מגמות בעולם, מאמרים בנושא והנה ליקוט של תובנות שעשויות להיות מעניינות ורלוונטיות עבורכם.

---

ישנה נטייה לייחס את הסרנדיפיטי במקומות העבודה לזרימה ספונטנית שכזו, לאיזה הלך רוח שזורם במסדרונות ומייצר הפתעות טובות. אבל בעצם ישנם מחקרים שלמים על עיצוב המרחבים, התרבות והדפוסים הארגוניים כדי שזה יקרה – זוהי הנדסת האקראיות, פרדוקס מרתק שמתקיים בעולם הסרנדיפיטי. חברות ענק שילמו לאדריכלי צמרת שיעצבו להם חללים שידחפו עובדים למפגשים אקראיים. מנהלים רבים יצרו שגרות ארגוניות שיקדמו אינטראקציה בין צוותים שונים בארגון ויש אפילו שהשקיעו בגיוון העובדים מתוך ידיעה שחדשנות נמצאת בהתנגשות בין אנשים שונים. סטיב ג'ובס האגדי היה תומך נלהב של סרנדיפיטי והתעקש מאד על המרחב הפיזי הפתוח בו העובדים יתקלו זה בזו באופן ספונטני. 

ואז החלה המגפה וכולם נשלחו הביתה. המאמרים הראשונים בנושא צפו ירידה של 30% בחדשנות בעקבות העבודה מרחוק. בשנה השנייה של המגפה כבר נשמעו מנהלים די בכירים מתחננים לעובדי ההייטק לחזור למשרדים. הם הבינו שהניצוץ לא קורה בפגישות זום מתוכננות היטב, עם האנשים המאד מסוימים. מה עם המפגש בפינת הקפה? או בברזייה... כמו שנוטים לקרוא לה. מה עם שיחות המסדרון? היציאה המשותפת לפינות העישון? כל אלה נעלמו ואיתם גם הסרנדיפיטי. 

ארגונים הבינו שניתן להמשיך לייצר סרנדיפיטי בסביבה היברידית עם הכלים הנכונים. והחלו להתפתח טכנולוגיות שונות אשר מחזירות את הסרנדיפיטי לסביבת העבודה. מפיצ'ר שמוצא זמן פנוי ביומן ומחבר אנשים באופן אקראית לפגישת וידאו (hallway) ועד טאבלט שמונח לידך בבית בו מופיעים בווידאו העובדים לידך במשרד (sidekick.video). המון המון המצאות שמטרתן להפגיש את העובדים בבית עם אנשים אקראיים ורעיונות חדשים שאולי יביאו לחדשנות שלא מתפרצת במסדרון החברה. 

בנוסף לטכנולוגיה החלו מנהלים לטפח תנאים אצל העובדים שיביאו לרגעי סרנדיפיטי. למשל- להבהיר לעובדים שהם יכולים לקחת זמן חופשי לשיחות עם עמיתים לעבודה ולא על עניין ספציפי. לעודד אותם לשיתופים ספונטניים שייצרו סיעור מוחות. לאפשר חדרי זום לשיחות חופשיות, לתת לעובדים זמן small talk לפני שעולה המנהל ומתחילה הפגישה. אבל מה לעשות, יש גם zoom fatigue  – תשישות זום. אנשים עייפים מהזום... ולכן לא כל פתרון טכנולוגי מול מסך- עובד.

לאחרונה נערכו סקרים רבים שחלקן מעידים על נתון של למעלה מ-50% מהעובדים אשר מעדיפים לעבוד במשרד עם אנשים. ויש נתון מעניין שמצאתי- 45% מעדיפים הפרדה ברורה בין עבודה לבית. 

אז אחרי שמחקרים כבר הוכיחו שסרנדיפיטי קריטית בעולם העסקי, בחברות שבהם זמן=כסף וכל דקה מחושבת, קשה מאד להשאיר מקום לסרנדיפיטי ושיחות "קטנות". 

במקביל יש כבר פרסומים שרואים את ערך הסרנדיפיטי בעבודה מרחוק. 

קודם כל יש ערך אדיר בעבודה מרחוק בעולם הגיוון. עובדים שונים ורחוקים יכולים לקחת חלק בעסק ולהביא ערך ייחודי לחדשנות. צריך פשוט למצוא את הקולות השונים והרחוקים בפריפריה ולאפשר להם להשתלב.

בנוסף, מסתבר שעבודה מהבית, בחצי פיג'מה ויחפים- פותחת את המיינד לחשיבה שונה, פתוחה, פחות מעונבת ופחות מצופה. המוח שלנו כנראה מרגיש אחרת כשהוא בבית ולא במשרד. 

בבית או בבית הקפה ישנם גירויים אחרים שיכולים להביא לגילויים מקריים. צריך להיות קשובים באופן אחר לסביבה, לפתח level 2 של זיהוי הזדמנויות. לא שיחה אגבית עם עמית למשרד אלא יוזמה של שיחה עם איש זר שיושב לידך עם לפטופ פתוח. 

העבודה מהבית מאפשרת לנו ריכוז גבוה ופניות לשיטוט במרחבי ידע חדשים, גם שם מסתתרות הזדמנויות חדשות. 

אז איך לומר? לא הכל שחור / לבן.

אני אישית בעד עבודה במשרד, מפגשים עם אנשים בחללים פתוחים – אבל אני בהחלט מסכימה שמי שמוכוון לסרנדיפיטי- ימשיך לייצר ולזהות הזדמנויות בכל פורמט של עבודה.

אם עובדים מרחוק – מגלים חיים חדשים.